שאלה בסיסית זאת ליוותה 7 יזמיות מרחבי העולם, אשר התקבלו למחזור הראשון במיזם חממת החדשנות במסגרת מרכז ויס-לבנת ללימודי שואה בראשו עומד פרופ' אריה כוכבי, באוניברסיטת חיפה.
ד"ר יעל גרנות ביין, היזמית מאחורי מייזם המעבדה, בחרה לאמץ ולהטמיע את ארגז הכלים של מתודולוגיית Design Thinking כתפיסת העבודה בחממה ואת וויטבורד כשותף דרך מקצועי בליווי היזמיות בתהליך הפיכת הרעיונות למוצרים.
תהליך המתבסס על מתודולוגיית Design Thinking מתחיל בדרך כלל עם הגדרת אתגר המשקף צורך של לקוח או קהילה. מסגרת מחשבתית זו יצרה ליזמיות משוכה מורכבת כיוון שלראשונה הן נדרשו להתייחס לרעיון שלהן בפרספקטיבה ספקנית.
אם במסגרת תהליך הקבלה לחממה נדרשו המועמדות להציג את הרעיון בבסיס המיזם שלהן ואת הצעת הערך הגלומה בו להנצחת זכר השואה בארץ מוצאן וברחבי העולם, כעת הן נדרשו לבחון את הדברים מתוך נקודת המבט של הקהילה ולצאת לבדוק ולהגדיר מי הלקוח? על איזה צורך המיזם ייתן מענה? מי בעלי העניין הפעילים בזירה בה המוצר אמור לפעול? מה האינטרס שלהם בזירה? מה הסוגיות המרכזיות איתן המיזם צריך להתמודד? מה מאפייני האקוסיסטם במרחב בו המוצר אמור ליצר ערך בהנחלת זכר השואה? ועוד.
שאלות אלו קיבלו מענה ע"י כלי מחקר איכותניים שהופעלו ע״י היזמיות במהלך שהותן בחממה ע"י פלטפורמות תקשורת דיגיטליות ובמהלך שהותן בארץ מוצאן עי פגישות אישיות עם בעלי עניין שונים. הנגשת "קול הלקוח" בזירת החממה ע"י עיבוד תוצרי המחקר יצר ערך רב עבור היזמיות. חלקן הבינו כי עליהן לשנות כיוון בחשיבת הפתרון שלהם, האחרות קיבלו חיזוק ורוח גבית להמשך העבודה על מתכונת הפתרון שגיבשו.
ניתן היה להמשיך ולתאר את האופן בו יישמו היזמיות את ארגז הכלים של המתודולוגיה עד לכדי פרוטוטיפ מתוקף של מיזם, אך הסיפור המשתקף בלינק המצ"ב חזק מכל.
זה סיפור של "משוגעת לדבר" שהגתה את רעיון החממה והצליחה בכך, זה סיפור של נשים צעירות מרחבי העולם שהתשוקה ליצור ערך בזירת הנחלת מורשת השואה בוערת בהן, וזה בעיקר סיפור של הצלחה כי יצאו לאוויר העולם מספר מיזמים חדשניים שכל אחד בדרכו הייחודית וכולם ביחד יצטרפו למאמץ הנדרש כיום לספר ולהנחיל את לקח השואה לדורות הבאים.
