מסך העשן: המסע של משתמשי הקנאביס להקטנת התלות בו

שימוש בקנאביס נתפס היום כלגיטימי אף יותר מעישון סיגריות. הוא חוצה מגזרים, מגדרים, גילאים ומצבים סוציו-אקונומיים.

משתמשי קנאביס פרוסים על פני מנעד רחב מאוד של הרגלי צריכה. למרות הלגיטימציה הציבורית והחוקית שהתפתחה בשנים האחרונות, חלק נכבד מהמשתמשים פיתח תלות בקנאביס לאורך שנים, וסובל מהשלכות שונות כתוצאה משימוש ממושך, השפעות על התפקוד היומיומי בבית ובעבודה , קושי בהתמודדות עם קשיים, שינויים במערכות יחסים עם הקרובים אליהם הגורמים למשברים, לכעס ואף לניתוק במצבי קיצון. יתרה מכך, רבים מתקשים לזהות שהם בבעיה בשל אופיה האיטי של התפתחות התלות.

בעוד שישנם משתמשים שמצליחים להפסיק או להפחית את השימוש בקנאביס בכוחות עצמם, או מייצרים לעצמם הגבלות לשימוש מושכל, ישנם משתמשים הזקוקים לסיוע כדי להיפטר מהתלות. משתמשים אלה מתקשים למצוא מענים מתאימים במערכות הטיפוליות הקיימות היום. הן מרתיעות אותם, אינן משתלבות בשגרה החיים שלהם ונתפסות כמערכות שנותנות מענה לאוכלוסיה שונה מהם, בעלת בעיות התמכרויות קשות.

הפסקת השימוש מהווה, לרוב, נקודת פתיחה למערך שינויים רחב בכל תחומי החיים, שמאפשרת את השימור ״והתחזוקה״ של ההימנעות משימוש, תוך התמודדות יומיומית ארוכת טווח.

הלקוח:

משרד ראש הממשלה בשיתוף הרשות הלאומית לביטחון קהילתי.

האתגר:

אוכלוסיית משתמשי הקנאביס נמצאת היום ״מתחת לרדאר״ של שירותי הבריאות השונים. רמת ההיכרות איתה נמוכה, בנויה על מידע מועט ואקראי, וללא מנגנוני התמודדות או טיפול, למעט במצבים חריגים. במצבים של שילוב השימוש בקנאביס עם מצבים נפשיים ובריאותיים שונים, נוצרת מורכבות גבוהה יותר בהתמודדות של המשתמש ושל סביבתו עם המצב. משרד ראש הממשלה, בשיתוף הרשות הלאומית לביטחון קהילתי, ביקשו לצאת למחקר, במטרה להכיר את אוכלוסיית משתמשי הקאנביס מנקודות המבט שלהם ושל המעגל המשפחתי והחברתי הקרוב להם. 

המחקר משמש את הוועדה הבין-משרדית שהוקמה לנושא התמכרויות לצורך הגדרת מדיניות ממשלתית בנושא ההתמכרות לקנאביס והכנה לקראת שינויים אפשריים במעמדו החוקי של הסם.

עקב שכיחותה הגוברת של אוכלוסייה זו והעדר המענים עבורה, הוחלט להתמקד במחקר במשתמשי קנאביס ללא רקע עברייני, שאינם סובלים מתחלואה כפולה מגילאי תיכון ועד גיל ארבעים. וזאת מאחר ומשתמשים אלו נוטים להיות 'שקופים' עבור המערכות ולרוב אינם נעזרים במענים הציבוריים מאחר ואלו אינם מותאמים לצרכיהם ואת התפיסה העצמית שלהם את מצבם. משתמשים בעלי מודעות למצבם ויש להם היכולת הכלכלית  פונים בלית ברירה למענים פרטיים שעלותם גבוה.

בעקבות המחקר:

המחקר התבסס על מפגשים וראיונות עם משתמשי קנאביס ומשפחותיהם, מטפלים ובעלי מקצוע בעלי קשר יום יומי עם משתמשים.

המחקר ליווה את המשתמש לאורך מסע ההתמודדות, מנקודת ההכרה במצבו, לאורך תהליך הטיפול, כפי שהוא נראה מנקודת המבט האישית שלו ושל האנשים שסביבו. וזאת בשונה מנקודת המבט הטיפולית-מקצועית.

נקודת מבט זו אפשרה קיום של דיון מקצועי מחודש, יחד עם עשרות אנשי מקצוע ומטפלים מובילים במשרדי הממשלה, ארגוני הבריאות וארגוני חברה אזרחית, על עקרונות עבודה משותפים ועל הפתרונות הנחוצים על מנת לגשר על הפערים בין המערכות נותנות השירות למקבלי השירות:

• התייחסות במענים למנעד של משתמשים ולא רק לקצה - תהליכי אבחון וזיהוי משותפים עם משתמשים לזיהוי הבעיה וחומרתה, פיתוח מענים טכנולוגיים מלווים, הרחבת מענים לטיפול המשתלב עם עבודה יום-יומית אנונימיות,  במקביל למרכזי גמילה סגורים, ועוד.

• שינוי עולם המושגים והשפה ממונחים מקצועיים שמרתיעים את המטופלים, לכאלה שמנרמלים את המצב ויוצרים נגישות לטיפול , לדוגמא, סדנאות ומרכזים טיפוליים רב-תחומיים שאינם מתויגים בטרמינולוגיה הקיימת של 'גמילה', 'מכור', 'נרקומן' ו'רווחה'.

• הסברה שממחישה סכנות, ומפריכה תפיסות רווחות על שימוש בקנאביס -  מערכי שיעורים למתבגרים ומידע להורים בגילאים צעירים ומידע לציבור הכללי על השפעת קנאביס על המוח בגיל ההתבגרות, משמעותה של התמכרות, שונויות בהשפעה על אנשים בעלי מאפיינים שונים, כלים לזיהוי מצבי התמכרות והובלת פורומים ברשת.

• הרחבת התמיכה של הטיפול הרגשי לצד המענה טיפולי בהתמכרות הפיזית  - תמיכה בשינוי הרגלים ואורח חיים (תחביבים, תזונה ועוד), שיסייעו לתמוך ולמלא את החלל הרגשי שנוצר עם הגמילה הפיזית. החל מליווי במרחב החיים הרגיל ועד לכפרים טיפוליים. 

לסיכום,  

תוצרי התהליך סייעו לגורמי הטיפול המובילים, לצד מובילי המדיניות בממשלה, להכיר אוכלוסייה שעד כה הייתה מתחת לרדאר של המערכות המטפלות. ההתערבויות והמענים נבנו מתוך תפיסת Bottom Up, באופן   שענה בצורה מדויקת לצרכים ולתבניות ההתנהגות של משתמשי הקנאביס. במקביל, המחקר יוצר תשתית מעשית לעיצוב מדיניות ציבורית שהאדם נמצא במרכזה.