המסעדה היתה המקום שבו הוא פוגש ונהנה מחברתם של אנשים. עם הסגר מצא את עצמו מבודד. למרות שהוא משווע לחברה, הוא פוחד מאוד להידבק מפאת גילו, ותוהה אם יוכל לחזור לשיגרה גם אחרי שהסגר יגמר. הוא מנסה להבין כיצד יוכל להפעיל את המסעדה במתכונת אחרת ועדיין לשמור על ריחוק חברתי. האם אנשים בכלל יגיעו?

הוא לא יודע איך להתחיל לגשת לאפשרות של משלוחים והזמנות אונליין, כמו בעלי המסעדות האחרים בסביבה.

 

הוא התחיל ליצור קשר עם חברים ותיקים שלא דיבר איתם הרבה זמן, זה גורם לו להיזכר בימים טובים. זה מרגיע אותו ומסיח את דעתו.

מאז הסגר, הוא יוצא כל יום לטיול של כמה ק"מ בטבע שבסביבת ביתו כחלק ממשטר חדש שבו הוא מנסה לעקוב ולשפר את מצבו הגופני. למרות שאין לו בעיות בריאותיות מיוחדות, הוא חושש מאוד ממגע עם שרותי הבריאות, ואפילו ביטל כמה תורים שגרתיים שנקבעו לו קודם. מיגל התחיל לנהל יומן מעקב יומי של מצבו הבריאותי, כדי שבמידה ויחלה, יוכל לדווח לרופאים במדוייק על מצבו.